יום מס' 11 - ללמוד לעשות אוריגמי
- Adi Nafshi
- Dec 12, 2018
- 3 min read
עוד יום שבו תנאי מזג האוויר מכתיבים לי את התכניות ומסנדלים לי את היום. באיזשהו שלב אני אלמד את הלקח שלי ואתייחס מראש למזג האוויר, או לכל הפחות אזכור להצטייד במטריה.
למרות שאני ילדה של חורף, והגשם של היום הצליח לעודד אותי קצת ולהרים לי את מצב הרוח, עדיין זה מבאס שבגלל הגשם אני מוצאת את עצמי יותר בבית ממה שתיכננתי...
היום שלי נפתח בבדיקות דם ושיעור פילאטיס שלאחריהם הרשיתי לעצמי להתפנק עם כוס קפה טובה ללב בכיכר רבין. ובזמן שלגמתי מהקפה, התיישבתי בספסלים שלצד המזרקה הפחות מפורסמת של הכיכר. מאז ומעולם הייתה לי חולשה למזרקה הזו, היא מלאה בליליות מים ותמיד יושבים על שפתותיה עשרות אנשים שנהנים מהשבירה הירוקה של הנוף האורבני.
לפני כמה חודשים התיישבתי עם חברה (היי דנה!) והבת שלה (היי נינה! למרות שאת עוד לא יודעת לקרוא) לצד המזרקה ואז אמא אחרת באה להזהיר אותנו שמוקדם יותר באותו היום חולדה נשכה שם ילד, אז שלא נשב שם. כמובן שלא נשארנו שם יותר. וגם אני מאז לא ישבתי שם. אבל היום אמרתי לעצמי שכבר שרדתי את בדיקות הדם על הבוקר, אז מקסימום ידקרו אותי שוב ויתנו לי גם טטנוס (תמיד טוב להיות מחוסנים) ואני לא מפחדת משום חולדה תל-אביבית, קישטה-קישטה-מלח-מים.
התיישבתי לצד המזרקה (במרחק קצת בטוח כי לא באמת בא לי לעבור שום טטנוס) ופתאום קלטתי משהו הרבה יותר מרגש מחולדה דימיונית - על מימי המזרקה נחו להם ונשנשו מהעשב שני אווזים.
ואני, יש לי חולשה לאווזים עוד מימי נילס הולגרסון (מתנה ממני - שיר הפתיחה).
אז נשארתי לצפות באווזים ממרחק בטוח וצפיתי בילדים שמתרגשים מהעופות החמודים, בזמן שאני ניסיתי להסתיר את ההתרגשות שלי בעצמי. אחרי כמה דקות הילדה שבי לא הצליחה עוד להשתלט על הסקרנות והתקרבתי עוד יותר למזרקה ודפקתי לאחד האווזים בוק צילומים שלא יבייש אף ילדת בת מצווה. אבל אז נזכרתי שאווזים הם בכלל לא חיה חמודה, אלא יכולים להיות גם מניאקים לא קטנים ולתת לי איזה נגיחת מקור או ביס ואז אני שוב אהיה בסכנה של טטנוס או לפחות סיפור משונה מאוד לספר במיון, אז המשכתי לדרכי.
המחשבות על האווזים התחברו לי לרעיון שהיה לי למשימה וחזרתי הביתה להכין לי אוריגמי.
איך הגעתי מהאווזים לאוריגמי? לפני כמה שנים עשיתי קעקוע של ברבור אוריגמי. כדי שהוא יזכיר לי סדרת ילדים אהובה אחרת, "הקוסם מארץ עוץ", כשדורותי והנסיכה ברקת מצליחות להימלט על גבי ברבור נייר ענק שהן קיפלו באוריגמי, ובעיקר כדי שהוא יזכיר לי שעם קצת השקעה ותשומת לב אפשר להפוך גם דברים פשוטים ומובנים מאליהם (חתיכת נייר) לדברים יפים הרבה יותר (ברבור).
אבל מביך להודות שאני לא יודעת לקפל אוריגמי בעצמי...
אז הצטיידתי בניירות צבעוניים וסרטוני הדרכה ביוטיוב והתחלתי לקפל. צריכים להוסיף לרשימת ההכנות גם הצטיידות בהרבה סבלנות ורמות קשב גבוהות, כי וואלה זה היה לא קל לי.
התחלתי בפשוט. ברבור. שיהיה לקעקוע שלי חבר. וכל מי שכבר קיפל פעם ברבור יודע שזה לא אמור להיות נורא קשה ועדיין אני הפגנתי כישורים גבוהים והקיפולים לא יצאו לי לגמרי מושלמים. אבל עדיין, יצא ברבור.
תחושת ההישג עודדה אותי לעשות עוד אוריגמי, מורכב יותר, אז החלטתי שאני רוצה להכין דינוזאור. למה? אין לי מושג. ככה בא לי.
לקח לי כמעט שעה לצלוח סרטון של 19 דקות והיו במהלכו חלקים שלמים שהייתי צריכה לנגן מחדש חמש פעמים כי הקיפולים לא היו לי ברורים מספיק והכל היה מהר, למרות שההדרכה על פניה מועברת באיטיות ויסודיות רבה.
אחרי שסיימתי, ניצב מולי דינוזאור ירקרק והרבה פחות מרשים ממה שציפיתי אל מול התמונה המקורית בסרטון, כי שוב הקיפולים שלי לא דוגמא ומופת, אבל גם במקרה הזה, עדיין - דינוזאור.
איך שסיימתי לקפל אותו והנחתי אותו לעמוד על השולחן, הדינוזאור דפק שפגט ושיטח פניו ארצה, אבל לפחות הוא לא נכחד.
אז לא יצא לי הכי יפה, גם הקעקוע שלי לא יצא מושלם בסוף, אבל לפחות עכשיו אני יודעת להכין אוריגמי.
Comments