יום מס' 15 - ליצור קשר עם מישהו שיצא מהחיים שלי
- Adi Nafshi
- Dec 16, 2018
- 2 min read
האמת שהיום לא היה לי מצב רוח ולא היה לי חשק להתמודד עם המשימה של היום.
אבל אני בנאדם משימתי. זה כל הרעיון פה. ואני גרועה מאוד בכישלונות, גם אם הם קטנים.
חוסר החשק להתמודד עם היום הזה נתן אותותיו והוביל לבלבול שבזכותו התחלתי שלוש משימות שונות, למרות שלגבי שתיים מתוכן היה ברור שהן דורשות קצת עבודת הכנה ואי אפשר להתמודד איתן ביום כזה... אז בסוף נותרתי עם המשימה השלישית והאחרונה שבה התמקדתי - ליצור קשר עם מישהו שיצא מהחיים שלי.
בטוחה שזה קורה לכולנו, אנשים שנכנסים לחיים שלנו, אפילו הופכים לחברים טובים ונכנסים למעגל הראשון של החברים, אבל אז החיים ממשיכים ואנשים מתקדמים והקשר מתנתק. לפעמים יש משהו שקורה בדרך, לפעמים זה קורה פשוט מעצמו. אבל זה קורה.
עם זאת, זה לא אומר שאי אפשר לתקן, להחזיר את הגלגל לאחור, או לכל הפחות, כמו שאני עשיתי היום, לשלוח קצת מחשבות טובות למישהי שהיה לה פעם חלק הרבה יותר משמעותי בחיים שלי מאשר היום.
את מורן הכרתי בלימודי התואר הראשון והיינו שתי צלעות של מרובע חברות. בשנה השלישית של התואר אפילו גרנו ביחד והיינו חולקות דירה, שיעורים, ארוחות ערב משותפות וסיבובי קניות בסופר ובמרכזי הקניות המסעירים של עפולה סיטי (עדכון חשוב לכולם - הצרפתייה הקטנה עדיין קיימת אבל היא לא באותו מקום וזה כבר לא אותו דבר)
אחרי הלימודים כל אחת מאיתנו הלכה לדרכה והתקדמה בחייה, אבל עדיין שמרנו על קשר בצורה כזו או אחרת וגם כשהמרובע הפך לארבעה קווים נפרדים, עדיין היינו מתעדכנות בישירין או עקיפין על החיים של האחרות. אבל הזמן והמרחק עשה את שלו, והקשרים התרופפו ועם הזמן פחות דיברנו.
זה תמיד הכאיב לי, אבל במקביל זה היה לי מובן ועוד שנים המשיכו לעבור.
היום המרחק ביננו גדול עוד יותר, כי הזמן עוד עובר וכי מורן כבר לא חיה בארץ, ככה שאני לא יכולה להזמין אותה לקפה ספונטנטי, אבל בכל זאת הצעתי. אולי יום אחד זה יקרה.
שלחתי הודעה למורן, היא תישאר פרטית וביננו, אבל חימם לי את הלב לדעת שהיא בטוב.
עד שהקפה שלנו יצא לפועל, אנצל את הפלטפורמה לשלוח לה גם כאן (וגם לצלעות האחרות במרובע שלנו - נעמיישן ועינב) המון אהבה, חיבוקים וגעגוע אחד גדול.
קצת תמונות (שעברו בעבר את הסינון) להצפת החיוכים מפעם (ותזכורת לימים של השיער השחור).
Comments