יום מס' 16 - תיירת בתל אביב

Adi Nafshi
Dec 17, 2018
2 min read

זה לקח 16 ימים, אבל בסוף זה קרה. נכשלתי במשימה. ולא סתם משימה, משימה שהייתה אמורה להיות דווקא כיפית ובמגרש הביתי שלי - להיות תיירת בתל אביב.

הרעיון מאחורי המשימה הזו היה קודם כל שיהיה לי כיף, אבל בעיקר שאסתכל בעיניים קצת אחרות על העיר שהייתה לי בית בששת השנים האחרונות.

להיות תיירת זה כיף, בעיר שאת לא מכירה. זה קצת יותר מורכב להיות תיירת בעיר שאת חיה בה ומסתובבת בה ביומיום וסביר להניח שכבר הצלחתי לראות את עיקרי הדברים שיש לראות בה. אבל דברים מורכבים לא מפחידים אותי והייתי בטוחה שאני אצליח למצוא פנינים, דברים שלא הכרתי ומקומות שעוד לא הגעתי אליהם.

העניין הוא שקמתי בבוקר עם מיחושים. הציק לי הגב וכאבו לי השכמות. אבל אמרתי לעצמי שקצת מיחושים לא יעצרו אותי ולא יעמדו בדרך של המשימה שלי ולא יגרמו לי להישאר בבית עוד יום וגם ככה הייתי צריכה להגיע לתל אביב היום אז יאללה.

הבוקר נפתח בהעברת אצבע בלשכת התעסוקה, שם שלחו אותי הביתה כי עדיין אין להם מה להציע לי. אבל אני לא הלכתי הביתה ושמתי פעמיי לנמל תל אביב.

אחרי הליכה קצרה ושני אוטובוסים הגעתי לנמל, נשמתי קצת ים ושתיתי קצת מיץ והלכתי לחכות לאוטובוס אחר שבחיים אחרים לא הייתי מעלה בדעתי לעלות עליו - קו 100. זה האוטובוס האדום של תל אביב, שעושה מסלול מעגלי ומעניק סיור מודרך ברחבי העיר. בשום נסיבות אחרות לא הייתי מעלה על דעתי לעלות עליו, אבל היום באתי להיות תיירת וזה לגמרי אוטובוס של תיירים. הבעיה, האוטובוס לא הגיע. ישבתי לבד בתחנה, חיכיתי וחיכיתי, אבל האוטובוס לא הגיע בשעה שבה היה אמור. אחרי כמה דקות הבנתי שזה לא הולך לקרות והלכתי משם.

שפופה ומבואסת, החלטתי להרים את מצב הרוח עם קפה ומאפה וניצלתי ספסל רחוב למנוחה קלה כי המיחושים עדיין היו איתנו והתחילו להקשות עלי.

עליתי על קו 5 כדי לשנות מיקום ובסוף ירדתי בדיזנגוף סנטר, ללא ספק פנינה תיירותית נחשקת, אבל אני הייתי צריכה אוזניות חדשות כי בבוקר זרקתי אוזניות לפח ונותרתי עם אוזניות שרק צד ימין שלהן עובד. אחרי שיכולתי ליהנות שוב ממוזיקה, החלטתי להמשיך את הכיוון התרבותי וללכת למוקד תיירותי ששום ביקור שלי בעיר זרה לא שלם בלעדיו - מוזיאון. אז באתי להחליף עוד אוטובוס ולנסוע למוזיאון תל אביב, אבל אז המיחושים החמירו ותקפה אותי בחילה והבנתי שאת היום הזה אני לא אצליח לשרוד ככה ובטח שלא אהנה ממנו בשום אופן. אז את שאר התכניות של היום ביטלתי, עליתי על אוטובוס הביתה וחזרתי להתמוטט על הספה.

בנסיבות אחרות, הייתי בוחרת משימה אחרת ומסכמת את היום הזה עדיין כמוצלח, אבל את מעט הכוחות שנותרו לי היום שמרתי בשביל לכתוב.

אז אני הולכת עכשיו לקחת כדור, להכין עוד כוס תה ולהתכרבל ברחמים העצמיים ותחושת הכישלון הקטנה שהגדירה את היום הזה.

בכל מקרה, המסקנה של היום - תיירת טובה אני לא, אבל חולנית לתפארת מדינת ישראל.