יום מס' 22 - לעוף בכדור פורח
- Adi Nafshi
- Dec 23, 2018
- 2 min read
יכולתי להתחיל את הפוסט של היום עם פחד הגבהים שלי, ולהסביר שאני לא באמת מפחדת מגובה אלא מהאופציה של הנפילה. הנה עשיתי את זה. אבל מעבר לזה אני לא ארחיב על זה עוד במילים הפעם.
היום לא יהיה פה סיפור אישי משעשע. היום יהיה פה רק סיפור על המשימה של היום. טוב, וקצת מוסר השכל.
יצאתי למשימה עם הרבה התרגשות בלב ומעט פרפרים בבטן, והלכתי לי בפארק הירקון עם מוזיקה באוזניים. פתאום דפקתי את ההתחלקות של החיים בתוך שלולית בוץ וכמעט שדפקתי קפיצת ראש היישר לבוץ, אבל בקטע מאוד לא אופייני לחוסר הקואורדינציה שמאפיין אותי בדרך כלל, דפקתי רק חתיכת שפגט שמשום מה עזר לי לחזור לשיווי משקל וניצלתי ברגע האחרון מהבושה הגדולה.
עם נעליים אקסטרה בוציות המשכתי לעבר המטרה שנראתה מרחוק - הכדור הפורח בלב הפארק. הרעיון לעלות על כדור פורח לא היה שלי, ואמנם אני נתתי לו אדפטציה מקומית ומעט פחות שאפתנית אבל עדיין זה מציב אותי מול פחד קטן.
המתנתי לעליה לגובה על ספסל עם הכרטיס ביד והבטתי אל הכדור הפורח שירד לאיטו מהשמיים לעברי ולקחתי נשימה עמוקה, כאשר יובל המפעיל (שיש לו את אחת העבודות הכי שוות בארץ) קרא לי לבוא ופתח לעברי את השער המוביל למתקן. עליתי אל הכדור הפורח והוא התחיל להתרומם והנוף של כל גוש דן נפרש מתחתיי ופתאום נשימתי נעתקה אל מול הירח המדהים שהיה היום בשמיים. הוא היה מלא ועגול ונצבע בצבעים אדומים וכתומים.
הפחד והלחץ הקל התחלפו בהתרגשות אל מול היופי של האורות של העיר בחשיכת הלילה ופתחתי בסשן צילומים לכל עבר. פתאום עצרתי את עצמי, שמתי את הפלאפון בתיק ונשמתי את הכל עמוק לתוך הלב ונתתי ליופי של הנוף לצרוב לי הזיכרון. פתאום הכל היה נראה כל כך שקט ושליו ובסתירה עצומה לרעש וההמולה שחווים על הקרקע. שכחתי כבר שפחדתי קצת.
עצרתי עוד רגע לתת לשלווה הזו להציף אותי ופתאום הורדתי את המבט וקלטתי את הקרקע הרחוקה ותקפה אותי סחרחורת פתאומית. כנראה שיש לי באמת קצת פחד גבהים... הרמתי שוב את העיניים ונשמתי עוד עמוק ונתתי לרוגע הזה להציף אותי שוב ולהרגיע את הסחרחורת.
אחרי כמה דקות ירדנו שוב למטה. רק הירח מביט מעל, עגול ונראה גדול יותר מלמטה משום מה.
מוסר ההשכל של הסיפור - צריך לפעמים לעצור ולחוות. צריך לפעמים לתת לפחד להציף אותנו כדי להעריך באמת את הדברים. וצריך להמשיך להרים את הראש למעלה ולהסתכל קדימה כי למטה הכל הרבה יותר מפחיד. והכי חשוב - אחרי שיורד גשם, תלכו רק בשביל כי יש בוץ.
Comments