יום מס' 27 - תשברי משהו בכוונה

שוברים את הכלים.

אני קלאמזית לא קטנה והצלחתי לאורך השנים לשבור כוסות במגוון מצבים - בזמן שטיפת כלים, כשאני מכניסה כלים נקיים לארון, כשאני מניחה את הכוס באקסטרא אהבה על השיש ואפילו הייתה כוס שהתפוצצה עלי בזמן שמזגתי לתוכה מים חמים.

בגלל שכוסות שנשברות אצלי בבית הן לא מחזה נדיר, כבר למדתי לא להתרגש ולהצטייד במלאי כוסות מרשים ככה שאף פעם לא יחסר. צלחות, לעומת זאת, הן מצרך יותר נדיר ולשמחתי בשנים האחרונות הייתה לי רק צלחת אחת שנשברה ועוד צלחת שנעלמה ואני לא יודעת להסביר את זה (זה לא כמו גרביים שהולכות לאיבוד בכביסה).

היום אני החלטתי לא להיות קורבן של הנסיבות וכישורי המוטוריקה המוגבלים ולשבור כוס בכוונה תחילה. כשחשבתי על המשימה הזו חשבתי על חוויה של זיכוך, של היטהרות, של השארת העבר מאחור באופן חד משמעי ומוחלט ובלתי ניתן לתיקון.

הכוס שנבחרה לקורבן הייתה כוס שליוותה אותי הרבה שנים והגיע כבר הזמן שניפרד. אז היו כאן קצת רגשות סנטימנטליים אבל גם הבנה ברורה שזה בסדר וזה צריך לקרות כי זה למטרה טובה (סיפור נחשב כמטרה טובה).

חדורת מוטיבציה השלכתי את הכוס על הרצפה, אבל היא התגלגלה כאילו כלום ויש מצב שנגרם לרצפה יותר נזק מאשר לכוס. הרמתי את הכוס ולא הבנתי איך יכול להיות. שיניתי טקטיקה... הרי אני אלופת העולם בשבירת כלים תוך כדי שאני שוטפת אותם, אז לקחתי את הכוס לכיור והטחתי אותה כנגדו. פס דקיק נגלה לאורך הכוס, אבל היא סירבה להישבר. מכה נוספת והכוס הציגה פגם קטן בציפוי אבל המשיכה להפגין חסינות מרשימה ולא נשברה. בניסיון הרביעי החלטתי לנסות שוב את טקטיקת הרצפה. זרקתי שוב את הכוס והפעם היא נכנעה והתנפצה על הרצפה.

מי היה מאמין שאני אתאמץ אי פעם בחיי כל כך קשה בשביל לשבור כוס...

הציפה אותי תחושה מוזרה. כי זה קצת שמח שעמדתי במשימה וקצת עצוב שיש לי כוס אחת פחות בארון עכשיו ובעיקר מוזר שזה מה שבחרתי לעשות היום עם עצמי.

כשאספתי את החלקים נזכרתי בסיפור שסיפרו לי פעם ואני אוהבת להשתמש בו כשיש בו טעם - ביפן יש מסורת עתיקה של כדי חרס. רק שכדי חרס יש להם מידי פעם נטיה להישבר, אבל בגלל שהכדים נחשבים למסורת ובעלי חשיבות גדולה אז לא זורקים את השברים שלהם לפח, אלא מאחים אותם ומחברים אותם באמצעות דפי זהב. בסיום המלאכה הכד נראה כמעט כחדש, כאשר את השברים ממלא הזהב. כך שלמעשה אותם כדים שבורים הופכים לבעלי ערך רב יותר לאחר שהם נשברים. וככה גם קצת אנחנו, האנשים, הופכים לחזקים יותר, לאנשים טובים יותר, אחרי שאנחנו חווים משבר ויודעים להרכיב מחדש את חלקי נפשנו הפצועה.

אז אולי היה באקט הזה היום, שבירת הכוס, סימבול קטן של יציאה ממשבר, של התגברות וחוזקה, למרות שאני לא מתכוונת לחבר מחדש את החלקים של הכוס השבורה, אלו הושלכו כלאחר כבוד אל פח האשפה.

לא בוכים על כוס שנשברת בכוונה

#100DaysOfToDos #BreakingBad