יום מס' 38 - פוסט היכרות בקבוצה בפייסבוק

חזרתי היום הביתה בלי משימה ראויה בראש ובלי הרבה אנרגיות. כל מה שהתחשק לי זה להחליף לפיג'מה, להיכנס מתחת לפוך, לשים סרט בנטפליקס, להכין לי משהו טעים לאכול ולסגור את היום, בלי משימה יומית ובלי בלוג. אבל אני לא מרשה לעצמי לוותר על המחויבות שלי לעצמי ולפרויקט רק בגלל שבא לי להתכרבל והתקף האסטמה לא משחרר אותי. בלי לעשות לעצמי יותר מידי הנחות, חפרתי במוח וחיפשתי משימה, לא אחת מהמתוכננות שלי, שתוכל להתאים למצב הרוח הזה ולא תצריך ממני לצאת מהבית כי ממש לא התחשק לי.

חשבתי, התייעצתי, נתתי לאנשים משימה שיתנו לי משימה. אבל כלום. בסוף בחרתי משימה מהרשימה הקיימת שיכולה לענות על הדרישות המחמירות של היום, אבל ממש לא התחשק לי לעשות אותה. אחרי כמה דקות הבנתי שלכפות על עצמי לעשות משימה שאין לי חשק לעשות זה לא בדיוק פתרון, אז הנחתי לה והלכתי להכין לי אוכל.

ואז נפל לי אסימון. חברים, יש לי משימה.

הבוקר שלי התחיל בשיעור על קהילות פייסבוק וכל מה שאני חשבתי עליו במהלך כל השיעור שזה נורא יפה ונחמד לדבר על קהילות ועל הכוח האידילי שיש להן במציאות של ימינו, אבל רוב האנשים שנמצאים בקהילות פייסבוק לוקחים בהן חלק כצופים פאסיביים ולא באמת כותבים או משתפים בהן. המחשבה הזו ליוותה אותי במהלך היום ולא הבנתי למה היא מציקה לי כל כך. עד שפתאום בערב נפל לי האסימון. מי אומר שאני צודקת בהנחות שלי? שאנשים לא לוקחים חלק פעיל אמיתי בקהילות שהם נמצאים בהם... אולי זו רק אני? אולי לי קל יותר להתחבא במחשכים ולהציץ לתוך מוחם של אנשים אחרים ואני לא מוכנה להסתכן קצת, להיחשף, להגיד את מה שאני באמת חושבת בפני אנשים זרים.

אז מכאן הגיעה המשימה של היום. מההבנה שאולי אני טועה בהנחות שלי ואולי אני חושבת את מה שאני חושבת בגלל שככה אני מתנהגת, לא כי ככה מתנהגים אחרים. אני נמצאת בלא מעט קהילות, ברבות מהן יש תנאי כניסה לקבוצה - כתיבת פוסט היכרות. רק שאני אף פעם לא כתבתי פוסט היכרות, בשום קבוצה. ואולי בגלל זה אני גם מפקפקת קצת בערך של קהילות הפייסבוק השונות, כי אני בעצמי לא הרווחתי שום דבר אמיתי רק מהנוכחות הזו בקבוצות וקריאת פוסטים כנים של אנשים אחרים.

אז אמרתי לעצמי, על החיים ועל המוות, וכתבתי פוסט. שפכתי את הלב ושיתפתי קצת בתסכול קטן שלי מהתקופה האחרונה, ועכשיו שלחתי את הפוסט והוא ממתין לאישור האדמין בקבוצה לפני שהוא מתפרסם. אז אולי אפשר לראות בזה משימה שעוד לא הושלמה כי הפוסט עוד לא פורסם, אבל מבחינתי כן עמדתי במשימה, כי התוצאות של פוסט ההיכרות שכתבתי הן כבר מעבר לשליטתי ולא נתונות להשפעתי. אז אני נותנת מבטחי בקהילה, בכוח החיובי של המילה הכתובה ונראה מה יביא יום.

מה שכן למדתי, זה להפסיק לחשוב שההנחות שלי הן בהכרח אלו הנכונות. אולי הן תקפות רק לגבי עצמי. ואולי אני צריכה להוריד קצת מגננות, לא לשפוט הכל בחומרה ולתת צ'אנס לדברים לקרות.

פורסם, אבל זה מה שכתבתי, כאילו לא מספיק לי לכתוב את הבלוג, ולכם לקרוא

#100DaysOfToDos #Community