יום מס' 39 - תעשי מדיטציה

אני לא בנאדם רוחני. אף פעם לא התחברתי לכל העניין הזה של ללכת לאיזה חור במדבר או לפסגת הר ולחפש את עצמי. אני יותר בעניין של להסתכל במראה, להביט לעצמי בעיניים, לשוחח קצת בקול ולמצוא את עצמי.

לפני שנה ומשהו הפסיכותרפיסטית שלי התחילה ללמד אותי על מדיטציה ועודדה אותי למצוא בכל יום אפילו רק 10 דקות ולתרגל. הצלחתי להתמיד בזה במשך פחות משבוע ומאז המדיטציה מהווה לי יותר כלי, כשאני צריכה להירגע או למצוא את האיזון שלי מחדש (עובד מעולה בשביל להירגע בזמן התקף אסטמה), אבל לא הצלחתי להתחבר לנושא ולהפוך אותו לחלק משגרת היום שלי. אני לא אומרת שאני לא מאמינה בזה, או שאני לא מכירה בכוח החיובי של מדיטציה, רק שאני לא מצליחה להתחבר...

עם זאת, בשנה האחרונה אני שומעת יותר ויותר דברים חיוביים על מדיטציה, על החשיבות של להיות נוכח בכאן ובעכשיו, על מיינדפולנס. לפני חודש אפילו שמעתי פודקאסט שדיברו בו על מחקרים מדעיים שמצאו שחולי סרטן שעשו מדיטציה בכל יום למשך 20 דקות הצליחו להוריד ב-80% את הישנות המחלה שלהם, ועם זה אני לא יכולה להתווכח (לא זוכרת אם אני מדייקת במספרים, לא לוקחת את הקרדיט לעצמי ולא מתכוונת לעמוד מאחורי האמירה הזו, אז אם מישהו רוצה לבדוק בעצמו הנה לינק לפודקאסט).

כשהרכבתי את רשימת המשימות שלי, הפסיכותרפיסטית ישר קפצה. תעשי מדיטציה. אבל אני ביטלתי את הדברים, כי זו לא הייתה מבחינתי משימה. מבחינתי היציאה לאבטלה הייתה הזדמנות למצוא את הדרך להפוך את המדיטציה לחלק נוכח יותר בחיים שלי. חשבתי לעצמי שיהיה לי יותר זמן על הידיים. שלא תהיה לי סיבה שלא אפתח כל בוקר בכמה דקות של מדיטציה, כי אני לא הולכת להיות בלחץ להגיע לשום מקום. אבל תיכנונים לחוד ומציאות לחוד. חודש פלוס עבר ולא עשיתי מדיטציה פעם אחת, לא בבוקר, לא בצהריים, לא בערב. אפילו לא באמצע התקף אסטמה.

אז היום החלטתי להחזיר את המשימה אל השולחן, כי יש מצב שאם אני לא אהפוך אותה לפחות למשימה אז זה לא יקרה בכלל. ואולי, כמו תחביב הסריגה החדש שלי, המדיטציה תהפוך למשהו קצת יותר דומיננטי ביומיום שלי.

התמקמתי על הספה, מתחת לפוך ומול תנור החימום, כיביתי את הטלוויזיה ופתחתי את הטלפון על אפליקציית "HEADSPACE" שהורדתי כבר לפני המון זמן אבל אפילו את תרגולי הבסיס לא סיימתי (יש סה"כ 10 כאלו). מצאתי תרגול קצת יותר ארוך, יותר מתקדם וסימנתי 20 דקות על הטיימר.

סגרתי עיניים והתרכזתי ממש חזק בלא לחשוב על כלום.

וזה תכלס הקושי הרציני שלי עם המדיטציה. אני לא מצליחה באמת לא לחשוב על כלום. המוח שלי תמיד במחשבות. אז גם בשביל לא לחשוב אני צריכה לחשוב, ומלמלת לעצמי בראש "אל תחשבי על כלום, אל תחשבי על כלום, אל תחשבי על כלום. תתרכזי בכף הרגל הימנית. תתרכזי בכף הרגל השמאלית" עד שמחשבה חצופה מתפלחת לי לראש וסוחפת לי את קו המחשבה.

פתאום קלטתי את עצמי חולמת בהקיץ. אני אפילו לא יודעת מה זה היה. מהחלומות האלו שקורים לכם כשאתם עוד ערים אבל עוד שניה נרדמים והמוח שלכם כבר לא לגמרי בשליטתכם והתת מודע משתלט. זו תחושה חמקמקה, שאני קצת נהנת ממנה והיא קצת מוזרה כי אני ישנה וערה במקביל. פתאום הגוף שלי קלט עצמו והתעורר באחת. קפצתי. הרגעתי את עצמי שניה עם נשימה עמוקה. אני אף פעם לא לגמרי בטוחה אם זה טוב או לא שאני במקום הזה בתוך המדיטציה, אם זה אומר שאני אלופת היקום במדיטציה או שאני הלוזרית הכי גדולה ופשוט מנצלת את הישיבה הזו ונרדמת. כאמור, לא מצליחה לחשוב על כלום אז פשוט נרדמת כי רק שם המוח שלי לא במחשבות.

אחרי כמה סשנים כאלו, של הלוך וחזור בין עירנות וחצי שינה, עברו 20 דקות וההקלטה באפליקציה הורתה לי לפקוח את העיניים.

אני עדיין לא יודעת אם זה יהיה יותר בשבילי עכשיו. אני לא מתחייבת לכלום. רק ללהיות יותר נוכחת, יותר להיות מודעת לגוף שלי, יותר בכאן ובעכשיו.

#100DaysOfToDos #meditate