יום מס' 47 - אוכל ליום איטלקי

יום שישי נוסף הגיע עם משימת אוכל עולמית והפעם טיילתי לאירופה ובחרתי במדינה עם האוכל הכי טוב, בלי ויכוח, ולשם שינוי גם מדינה שהייתי בה וזכיתי להינות מהאוכל המקורי ולא רק מהגירסאות שעושים בארץ (המעולות אמנם) - איטליה.

אכלתי באיטליה פעם מרק ששינה את חיי, בלי צחוק. אני מוכנה לטוס עכשיו שוב רק בשביל המרק הזה ולחזור.

המטבח האיטלקי נמצא אצלי לא מעט במטבח, אני מכינה פסטות בשוטף ולזניות וגם פיצות מידי פעם. אז בשביל המשימה של היום החלטתי לאתגר את עצמי קצת יותר עם דברים קצת יותר מורכבים וכאלו שעוד לא הזדמן לי להכין.

את הבוקר פתחתי עם פריטטה. בגלל שחיפשתי מה להכין אז גיליתי שיש פריטטה של המטבח האיטלקי ויש פריטטה של המטבח הספרדי. אל תשאלו אותי מה ההבדל המשמעותי בין השתיים, אני לא חושבת שיש באמת הבדל גדול, אבל הסתדר לי ממש טוב שהפריטטה נחשבת לארוחת בוקר איטלקית לגיטימית כי זה איפשר לי לפתוח את הבוקר יחסית באיזי. קצת ביצים עם בצל ועגבניות ופטריות. הוספתי גם גבינה קשה בשביל הגיוון והמליחות והנה יש לי ארוחת בוקר רצינית. הכל טוב ויפה, עד השלב שבו צריך להפוך את הפריטטה. בשביל להפוך פריטטה צריך כוח על וצלחת שהופכים עליה את המחבת. אני מאשימה את הבוקר ואת העובדה שעוד לא הספקתי לשתות קפה לפני ההתמודדות עם כל העניין הזה, אבל בואו נגיד שחשבתי לעצמי שזה יהיה חכם לתפוס את המחבת עם היד איכשהו וחטפתי כוויה. לא נורא, זה היה שווה את זה, כי הפריטטה הייתה טעימה וחמה ופתחה לי את הבוקר בפינוק.

לארוחת הצהריים איזנתי בין מנה שתהיה לי קלה להכנה (סלט קפרזה) ומנה שבפעם היחידה שניסיתי להכין אותה עד כה נכשלתי כישלון חרוץ (פולנטה). לקפרזה חתכתי עגבניות ומוצרלה וקטפתי קצת עלי בזיליקום שהצליחו עד כה לשרוד תחת ידיי (אבל אל תדאגו, אני לא צופה להם עוד עתיד מזהיר, נראה שימיהם ספורים). הזלפתי מעט חומץ בלסמי וזה היה מרענן ועם טעם של טרי ומושלם.

בגזרת הפולנטה גיליתי בעיה. כל המתכונים מיועדים כנראה לגדוד שלם ומציעים להכין את הפולנטה עם שני ליטר חלב. אחלה. אני מבשלת לבנאדם אחד. אז צמצמתי כמויות והשתמשתי רק בחצי ליטר חלב, או לפחות מה מה שחשבתי שהיה חצי ליטר חלב, כי כנראה משהו השתבש לי בחישובים ובמקום דייסת תירס חמימה ומפנקת יצאה לי יציקת תירס כבדה. אבל נקודת האור של המנה הזו היו הפטריות המוקפצות והאספרגוס ששמתי מעל לפולנטה והם הפכו את הכל לטוב יותר. בסופו של דבר - מנה סופר טעימה ומפנקת, פעם הבא היא תצא לי יותר טובה ונאמנה למקור ופחות יציקה.

לארוחת הערב האמת שכבר לא הייתי רעבה, כי יציקת הפולנטה עוד ישבה לי על הקיבה, אבל כל כך רציתי להכין ניוקי לגמרי מאפס שלא היה לי איכפת. אז כן, הכנתי ניוקי מאפס ואני מאוד גאה בעצמי. בדרך כלל אני לא כל כך אוהבת ניוקי, כי יש בהם משהו נורא דביק ולא אכיל. אבל הניוקי שאני הכנתי יצאו מושלמים וטעימים ונימוחים בדיוק בצורה הנכונה, אז מבחינתי זה היה שווה את כל העבודה. לצד הניוקי ניסיתי להכין ארנצ'יני, או סופליני כמו שקוראים להם אצלנו במשפחה (בצד האיטלקי). לא משנה איך תקראו לזה או מאיזה איזור באיטליה הגעתם, הרעיון הוא דומה - אורז דביק עם גבינה שמגולגלים בפירורי לחם ומטוגנים לכדי שלמות נמסה ופריכה במקביל שנעלמת מהשולחן עוד לפני שמספיקים להגיד שיש סופליני למי שרוצה. באמת שחיכיתי לביס הזה, אבל מודה שיצא לי לא טעים במיוחד, אולי מחר יצא יותר מוצלח אחרי מקצה שיפורים קל.

בקינוח החלטתי ללכת למחוזות מוכרים - טירמיסו. אבל משהו בשמנת לא התייצב לי כמו שצריך והבישקוטי סירב להישאר בתחתית. אבל לא היה לי איכפת. זה עדיין מתערבב אותו דבר בבטן ויצא טעים כמו שאני אוהבת.

סיימתי את היום עם כשלונות קטנים ופקשושים כמעט בכל אחת מהמנות, אבל ככה לומדים, ועדיין היה לי טעים ואכלתי הרבה יותר מידי, אז הניצחון עולה על סך הכשלונות.

#100DaysOfToDos #ItalianFood