יום מס' 55 - להצטלם עם סלב

זה קצת סותר את הפתיחות הנדרשת בכתיבת בלוג אישי, אבל אני בכלל בנאדם ביישן. אמנם בשנים האחרונות אני לומדת לעמוד על שלי, להשמיע את הקול שלי ולא להתבייש, אבל הנטייה הטבעית שלי היא להיות זבוב על הקיר, להיעלם ברקע ולתת לאנשים אחרים ליהנות מאור הזרקורים.

אז המשימה של היום עשתה לי תאונה חזיתית עם הביישנות שלי והכריחה אותי לצאת מהקופסא שלי, לא להתבייש, ולבקש תמונה מסלב.

הבלוג חוגג עוד שניה חודשיים, ובמשך כל הזמן הזה הסתובבתי ברחובות עם עיניים פקוחות, מחפשת את האדם שאני אזהה ואקפוץ עליו כמו אחרונת הגרופיות. אבל חודשיים עברו, והסלבריטאים של גוש דן לא מסתובבים כנראה באותם מקומות כמוני (אני שופטת אותם לחלוטין על הבחירות השגויות שלהם)... היום הלכתי בערב להופעה של גידי גוב ששיחזר את השירים הגדולים מ"לילה גוב" וגם אירח מלא אמנים אורחים. חשבתי לעצמי שזו תהיה הזדמנות מעולה לאיזה סלפי משותף, כי אם יש מישהו ששווה מבחינתי לצאת בשבילו ככה מהקופסא ולבקש ממנו תמונה זה גידי גוב.

באתי מצויידת עם המון אומץ. מתכננת באוטובוס איך אני מתגנבת בסוף ההופעה אל מאחורי הקלעים וגונבת את התמונה הנחוצה. תוך כדי שאני חולמת לי בהקיץ על האמבוש הצפוי אני שומעת מישהו קורא לי, הסתובבתי ופגשתי את יפעת (היי גם פה!) שסיפרה לי שהיא בדיוק קראה את הפוסט של אתמול (מרגש) ואמרה שאני סלב. זה היה הכי MEANT TO BE שהיא הייתה יכולה להגיד לי! המשכנו לקשקש קצת ותוך כדי חשבתי לעצמי איך אני מוותרת על ההתפלחות אל מאחורי הקלעים ופשוט עושה סלפי כי אני סלב בעצמי מסתבר!

אבל מחמיא ככל שזה יהיה, ברור שמדובר בצחוק שבין חברות ואני לוקחת את הבלוג סופר ברצינות. אני לא אוותר לעצמי בכזו קלות....

בזמן שדיברנו עוד קצת הגיע מאור שהתלונן אתמול שהוא לא זכה להתייחסות עד כה בבלוג, למרות שהוא כן צויין בו בעקיפין כשסיפרתי על שיחה שהייתה לי חברים. אז הנה מאור, קיבלת את ההתייחסות הישירה שלך, ואני גם אתקן את העוול ואגיד היוש! בלי סוגריים לליפז ואסף (וגם לענת וטלי ואסא, שאמנם לא היו באותו ערב ידוע לשמצה, אבל אני לא לוקחת יותר סיכונים ומציינת את כל החבורה, לסגירת הפינה). נפרדתי לשלום מיפעת והמשכתי עם מאור לעבר היכל התרבות. ואז זה קרה!

בפינת העין קלטתי דמות מוכרת ונשברה לי האשליה (שלא באמת הייתה לי) ש"גב האומה" מצולמת בלייב. ליאור שליין עומד שם ומדבר עם איזו בחורה שהיא לא מירב מיכאלי. חבל. אם הם היו יחד הייתה לי ממש דילמה אל מי לפנות (או שהייתי מייצרת את תמונת המאה מבחינתי). לקחתי שאיפת אוויר של אומץ וקיבלתי דחיפה קטנה של עידוד ממאור שעשה את המעשה החברי ונשאר לעמוד בצד כדי שלא להיות מקושר לאירוע או אל הבחורה המביכה שאני.

התקרבתי אל הסלב בזהירות של צ'יטה לפני תקיפה. הוא היה עסוק בשיחה והחל להתקדם אל עבר הכניסה, אבל קלט אותי בזווית הראיה ועצר כי הוא הבין שאני באה לקראתו (כאמור, אני צ'יטה מפחידה). החמאתי לו על התכנית הנהדרת והתנצלתי על הבקשה שלי, שהיא מאוד לא אופיינית לי. סיפרתי לו שיש לי בלוג שאני עושה בו משימות, 100 משימות ל-100 ימים, והמשימה שלי להיום היא להצטלם עם סלב והנה הוא פה אז אני מבקשת תמונה.

הבחורה שהיא לא מירב מיכאלי הציעה מיד לצלם אותנו והשתלטה על הפלאפון. לא ידעתי איך לעמוד. אני לא מעוניינת לחבק את ליאור שליין. כל הסיטואציה הזו מביכה מספיק, אז בואו נשמור על מרחב אישי. בזמן שהצטלמנו ליאור שאל מה המשימה של מחר, עניתי "להכין אוכל אמריקאי ליום" (אופס, ספוילר). הוא לא הבין בדיוק במה מדובר, אז שאל מה הייתה המשימה של אתמול, עניתי שקראתי בפעם הראשונה בחיים שלי את פרשת השבוע. הצלחתי לא רק להצטלם עם ליאור שליין אלא גם לגרום לו לצחוק ממש.

הודיתי לליאור ולצלמת הפרטית ומיהרתי להתרחק משם, מקווה שהתמונות שהיא צילמה יצאו סבירות ולא מביכות יותר מידי (שלא כמו הסיטואציה עצמה). כמובן שהתמונות מביכות, זה לא ימנע ממני מלחלוק את התמונה המביכה יותר מכל, כי אם כבר עשיתי משהו לא אופייני לי אז כדאי לעשות את זה כבר עד הסוף ובלי צנזורה עצמית.

אז הנה התמונה שמתעדת את רגע המבוכה המשותפת ואת האופן השונה מאוד שבו כל אחד מאיתנו מעבד את המבוכה - ליאור פשוט מובך, אני מחמירה את הסיטואציה עוד יותר עם חיוך מביך.

#100DaysOfToDos #stalking_in_style