יום מס' 66 - להציע עזרה לחברה

נתחיל ברגע של כנות. לא הייתה פה היום איזו משימה פורצת דרך, שהפילה איזה אסימון משמעותי או הכריחה אותי להתמודד עם קושי. זו בכלל לא הייתה המשימה שתיכננתי במקור לעשות היום ואפילו זו לא הייתה המשימה כפי שהיא נוסחה במקור. אבל היה לי יום די עמוס, והתעוררתי ממש מוקדם מסיוט ולא הצלחתי אחרי זה לחזור לישון כי כל פעם שעצמתי את העיניים אותה דמות רדפה את מחשבותיי, אז התאים לי לעשות משימה באיזי יחסית.

המשימה המקורית ניתנה לי על ידי נעמי (היי בובי!) והיא איתגרה אותי לבקש עזרה, רק שהיא הייתה צריכה לדעת שהסיכויים שזה יקרה הם קטנים. מה שהיא לא ידעה שאני אהפוך את המשימה על פיה ובמקום לבקש עזרה אני אציע עזרה ומכל האנשים בחיי, דווקא זו שניסתה לאתגר אותי לבקש עזרה היא תהיה זו שתקבל את העזרה שלי במקום.

אני לא יודעת לבקש עזרה. כבר הרחבתי פה בעבר על החשיבה שלי העקומה שאני יכולה להסתדר לבד עם הרבה דברים, ככה שזה לא רק שאני חושבת שאני יכולה אלא שאני בכלל לא חושבת שאני צריכה עזרה וגם אם שלב כזה עשוי להגיע אני לא חושבת שמישהו ירצה לעזור לי (זה בראש שלי לגמרי). זה לא שאני לא יודעת לקבל עזרה כשמציעים לי אותה, אבל לבקש זה כבר סיפור אחר.

לעזור, לעומת זאת, אני יודעת מידי פעם.

אתמול נפגשתי עם נעמי בערב וניסינו לתכנן יום כיף לקראת היומולדת שלה המתקרב ואז היא נזכרה שיש לה שובר ל-H&M שהיא קיבלה לפני שנתיים ועומד לפוג תוקפו ממש בימים הקרובים. יש מצב שהוא כבר לא בתוקף וממש אין לה זמן בכלל להספיק להגיע לחנות לפני שבטוח יפוג התוקף. המחשבה הזו ביאסה אותה, וגם אותי קצת, אבל ניסיתי לעודד אותה ואמרתי שאם הוא כבר לא בתוקף אז אין כבר מה לעשות, וזה אמנם אובדן אבל לא כסף שהיא שמה על זה. לא הצלחתי לשפר את מצב הרוח. אבל אז חשבתי על רעיון. אולי היא לא יכולה ללכת לחנות, אבל אני יכולה!

הצעתי לנעמי לקחת את הגיפט קארד, לקנות איתו כמה פריטים, ואז היא תוכל לבוא להחליף ותרוויח עוד כמה ימים אחרי שהגיפט קארד כבר לא יהיה בתוקף.

אז שיניתי את התיכנון של היום ואחרי כמה דברים שהיו קבועים ברזל בבוקר, הלכתי לקניון לקנות לנעמי בגדים (הלכתי המון! אמנם היו עוד צעידות אחרות היום אבל הגעתי ל15 אלף צעדים היום).

אני לא בחורה של שופינג. זה לא כזה כיף בעיני. תמיד אני מגיעה די ממוקדת, מוצאת גג חמישה פריטים שמוצאים חן בעיני ואם אף אחד מהם לא מתאים לי אני פורשת בשיא. אבל היום הייתה לי קשה במיוחד כי ניסיתי למצוא פריטים שיתאימו לסגנון ולטעם לא שלי ועוד תוך התחשבות מדויקת בתקציב. עשיתי כמה וכמה סיבובים בחנות. לוקחת קולבים ומחזירה, בוחרת פריטים ומתחרטת. מנסה לנחש את המידה, כדי שאם זה יהיה משהו שאולי היא תרצה אני אוכל לחסוך לה סיבוב לחנות כדי להחזיר.

בסוף בחרתי שלוש חולצות ועוד סט של גומיות לשיער, להגיע כמעט לסכום המדויק שהיה בגיפט קארד. פיספסתי ב-40 אגורות.

לסיכום, היה לי קצת כיף וקצת לא כיף, כי אמנם הסתובבתי לי בקניון אבל החלטתי שאני לא מתפתה ולא קונה לעצמי כלום. הייתי מאוד ממושמעת ובאמת לא קניתי כלום, עד שיצאתי מהקניון והיה שם דוכן של מפעל הפיס. קניתי חישגד בעשרה שקלים ולא זכיתי בכלום. עולם אכזר.

כאמור, לא משימה מורכבת, מודה. אבל זה נעשה עם כוונה טובה ועזרה אמיתית לחברה.

#100DaysOfToDos #Help