יום מס' 81 - להציל את העולם

כשהייתי בכיתה ו' התרחשה רעידת אדמה בקרית טבעון. לא רעידת אדמה אמיתית אלא מטאפורית, כמובן. בכל הבתים ביישוב החליפו את פחי הזבל והתקינו פחים חצויים, לזבל רטוב וזבל יבש, וככה ביום אחד, כל היישוב כולו התחיל למחזר.

הפחים הנעלמים ואלו החדשים שינו באופן ניכר את ההתנהלות היומיומית והיו כל כך משמעותיים עד שהם אפילו הגיעו אל חולצת המחזור של סיום כיתה ו' שלי שקושטה תחת האמירה הנהדרת "אנחנו דור ממוחזר".

מאז אותו יום בכיתה ו' אני מקפידה למחזר. אצל ההורים זה מתחלק לזבל רטוב וזבל יבש, בתל אביב ועכשיו גם בגבעתיים אני מפרידה בין זבל רגיל, אריזות למיחזור, בקבוקים וקרטונים. זה חשוב לי וגם די פשוט לי אז אני משתדלת להקפיד. ולא רק בזבל, אני לא אוהבת להשתמש בכלים חד פעמיים ושונאת שדוחפים לי סתם שקיות בסופר או בחנויות, אפילו קניתי קשי שתיה מזכוכית שיחליפו את קשי הפלסטיק שהורגים את צבי הים.

לפני כמה חודשים, כשעברתי דירה לגבעתיים, הדיירת הקודמת הראתה לי איפה הפחים של הבניין והבנתי שהולכת להיות לי בעיה. כדי לזרוק שקית זבל לפח אני צריכה ללכת עד סוף שורת הבניינים שלי, לעבור עוד בניין וחצי קדימה, לעלות שלוש מדרגות ולהקיף מחסן שבתוכו מתגוררים הפחים ופחי המיחזור של הבניין.

אני לא יודעת אם אלו באמת הפחים של הבניין או לא. בעיני זה קצת לא הגיוני. אז מאז אותו ביקור חד פעמי בפחים הרחוקים, בכל פעם שאני זורקת זבל אני זורקת אותו בפח של השכנים. לא נעים, אבל נכון.

כל פעם שאני יורדת עם שקית אני מקווה שאף אחד לא יעבור ברחוב ויראה אותי ככה עם הזבל, מתגנבת לשכנים ממול. רק שבשבועיים האחרונים יש לי בעיה. הופכים את הכביש ברחוב שלי וכשהתקרבו לבניין שלי הציבו מחסום בין המדרכה והכביש ואין לי אפשרות לחצות ישירות אל הבית השכן אז אני חייבת להתקדם במעלה הרחוב, זורקת את הזבל לפח הראשון שאני מוצאת והוא נגיש... השבוע ירדתי עם שקית מלאה באריזות למיחזור וחיפשתי פח כתום שיתפוס לי את העין. התקדמתי עם השקית ביד בדרך לתחנת האוטובוס, אבל אף פח כתום לא נצפה באופק. בסוף לא הייתה לי ברירה וזרקתי את השקית לפח רגיל.

הרגשתי ממש רע עם עצמי. כעסתי שלא התעקשתי להיכנס לחצר של אחד הבניינים בחיפושים עמוקים אחרי הפח הכתום.

אז היום החלטתי לכפר על החטא הקטן שעשיתי ולעשות קצת טוב חזרה ליקום. במקור הייתה לי משימה של נטיעת עץ שלא ביצעתי בט"ו בשבט, היום היא קיבלה טוויסט רטוב ובמקום לשתול עץ אימצתי אלמוג.

לפני כמה חודשים ראיתי סרטון אצל NAS DAILY שסיפר שיש אפשרות כזו, לאמץ אלמוג, וכבר אז רשמתי לעצמי לבדוק את הנושא יותר לעומק. כי זה מגניב וגם חשוב אז למה לא. וזה מה שעשיתי היום.

מסתבר שיש כמה פרויקטים כאלו ברחבי העולם, שמאפשרים לתרום סכום כסף (משהו בין 25-35 יורו, תלוי בארגון שבחרתם) בתמורתו אתם מעניקים שם לאלמוג שלכם, הוא נשתל באוקיינוס ומטפלים בו עד שהוא גדל ואולי יום אחד גם תלכו לבקר אותו כי יהיה לכם את המיקום המדויק ותמונה שלו. בקיצור די קצת מגניב וקצת מקסים ובאופן כללי משהו שחשוב לעשות כדי שנבטיח קצת יותר את המשך הקיום של הכדור שלנו.

אחרי מחקר קטן בחרתי בפרויקט כזה שהוקם על ידי ילדון בן 18 באי MOOREA. בחרתי בו מכל הסיבות הנכונות והלא נכונות במקביל, ראשית מדובר בילד שבא לשנות את העולם ואני בעד לתת לצעירים לחלום בגדול, שנית בא לי שתהיה לי סיבה להגיע לאי הזה מתישהו כי יאבאלה איזה נוף ושלישית כי זה אי בפולינזיה הצרפתית וכל מה שמריח מצרפתית כבר ממיס לי את הלב.

עד שאסיים להציל את העולם, ואשתול באופן וירטואלי עוד עשרות אלמוגים, אני אמשיך להפריד את הזבל, אריזה אריזה בכל פעם.

לחצו על התמונה ותוכלו גם לאמץ אלמוג

#100DaysOfToDos #save_the_world