יום מס' 2 - תגדלי צמח

שלום, שמי עדי ואני רוצחת סדרתית.

של עציצים.

לא נעים להודות, אבל למרות ניסיונות חוזרים ונשנים לא הצלחתי עדיין להחזיק עציץ בחיים.

בין קורבנותיי לאורך השנים - שני קקטוסים שהצלחתי, בהזדמנויות שונות, לשכוח להשקות הרבה יותר מידי זמן ואז להטביע במים אל מוות בייסורים; עציץ רקפות שהיה לו חם מדי בבית, אז הוצאתי אותו אל אדן החלון ומשם הוא מצא את מותו לאחר קפיצת התאבדות של שלוש קומות; עץ אושר שממש לא היה מאושר איתי, אז הוא עבר להוספיס שיקומי אצל חברה המוכרת כ"לוחשת לעציצים" שביכולתה להציל אפילו את המקרים הקשים ביותר, אבל אז חתולה אכזרית נגסה בו למוות; עציץ סופר עמיד שאמור לשרוד גם בתנאים הקשים ביותר ועוד אחד דומה.

בעבודתיי לאורך השנים השבעתי את כל מי שחלק איתי חדר וגידל איזה עציץ שלא להטיל עלי כל "אחריות עציצית" ולא להשאיר אותי לבד עם היצורים הירקרקים הנוטים למות בסביבתי ואכן אף עציץ לא הושאר לי למשמורת ואף אחד לא שילם בחייו.

אבל אז קרה מקרה.

לפני כחודשיים נשארתי מספר ימים לבד במשרד עם שני עציצים של אבוקדו מונבט. ואני, שחשתי את גודל הנטל על כתפיי, דאגתי בכל בוקר לבוא ולבדוק שיש לכל אחד מהעציצים מספיק מים וששום דבר דרמטי לא אירע להם במהלך הלילה. כעבור מספר ימים אחד העציצים, שעד אותו רגע סירב לנבוט ולצמוח, פתאום עשה קפיצת גדילה והנביט ענף ראשון קטן ואפילו עלה.

פייר. התרגשתי.

והבנתי שגם רוצחת סדרתית יכולה לעבור תהליך שיקומי.

אז זו המשימה שלי להיום. לגדל עציצים.

נכון, אני לא אוכל להגיד היום שהצלחתי או נכשלתי במשימה, מקווה שלא אכשל בה גם בעתיד, אבל בינתיים אני יכולה לסמן וי על התמודדות עם משהו שלרוב אני ממש ממש גרועה בו.

רכשתי צמח בשם ניצנית, כי זה השם הכי חמוד ואופטימי שניתן לתת לצמח וגם בזיליקום, נענע ולימונית (או לואיזה, שכחתי כבר. עדיין זה טעים בתה) ולזכרו של "גרשון" צמח הבטטה שחברי לעבודה הצליחו לגדל למרות נוכחתי בחדר, אני הולכת גם להנביט בטטה שתקרא מעתה "גרשונית", כי אני בת.

יאללה, תחזיקו להם אצבעות.

בכיוון השעון - גרשונית, לימונית, בזיליקום, נענע וניצנית