עוד יום חמישי של התרגשויות עבר עלי, והפעם - עם עבודה חדשה. החלטתי שאני אתן להתרגשות להיות כוח מניע ולא משתק. החלטתי לבוא אחרת ובניגוד לאיך שאני רגילה - עשיתי לעצמי יום של כן.
לפני חודש בערך, קיבלתי פידבק לפנים, שהרושם הראשוני שאני משאירה הוא לא מדהים. שאני נראית בנאדם סגור ומרוחק, שאני לא פתוחה ואני מרחיקה אנשים. ובאיזשהו מקום מצאתי את עצמי מסכימה עם הפידבק הזה, אבל גם מתרצת ומסבירה לעצמי שזה רק הרושם הראשוני שמקבלים עלי, כי אחרי שמכירים אותי נחשפים אלי קצת אחרת, קצת יותר חברותית ומדברת. אבל באותו רגע ידעתי שאני חייבת לקחת את הדברים גם לתשומת ליבי. כי גם אם זה רק רושם ראשוני, הוא חשוב. ולפעמים זה הרושם היחיד שיש לאנשים עלי, וגם אם הוא לא - יכול לקחת הרבה מאוד זמן לשנות אותו.
היה לי ברור שאני רוצה הפעם לעשות את הדברים אחרת. במקום לבוא ביישנית ומהוססת, אני אבוא פתוחה, מצחיקה, קשקשנית ומחבקת. אני אבוא כמו שאני מגיעה אחרי חודש שמכירים אותי, ולא כמו ביום הראשון. אני אגיד כן לכל מה שמציעים לי (במסגרת הסביר), אני אהיה יסמנית וקלילה וכיפית, מקסימום אחר כך יכירו אותי קצת אחרת.
את הבוקר פתחתי עם קפה ומאפה שלא ידעתי מה הוא אבל הוא קרץ לי והתגלה אחר כך כממולא באננס. וזה קצת תאם את המצב רוח שלי שהיה בעצמו מלא הפתעות. לבושה בשמלה חדשה ומלא אנרגיות, עליתי במעלית לקומה 25, אחלה נוף, רק שמרוב אנרגיות הגעתי כמעט ראשונה לעבודה ולא היה מי שיפתח לי את הדלת. אחרי המתנה קצרה הגיע מישהו והכניס את שנינו ואני מיהרתי להציג את עצמי ולקשקש איתו קצת ולהכין לעצמי כוס קפה שניה. אחרי עוד המתנה קצרה הגיע איתן, המנהל החדש שלי והפך את כל הניסוי הזה, את כל היום של "כן" להרבה יותר פשוט וכיף.
מהר מאוד הרגשתי בנוח.
לתחושה הזו עזרו קבלת הפנים מלאת החום וההומור של איתן, השולחן מלא ההפתעות שקיבל את פני, האנשים ששמחו לקראתי וארגון שמתנהל בצורה מהממת עם אנשים חדשים - אפילו ציוותו לי "באדי", חברה חדשה שתכיר לי את האנשים ואת המקום ותהפוך את כל תקופת ההסתגלות שלי לקלה הרבה יותר.
ה"כן" שלי והאנרגיות החדשות שניסיתי להביא גם קיבלו חיזוק חיובי מאנשים שאהבו וצחקו מטקסט שכתבתי כדי להציג את עצמי. ואפילו הלכתי להביא אוכל מבחוץ ולאכול צהריים עם כולם ולהכיר, למרות שהיה חם נורא, ולמרות שהבאתי איתי אוכל מהבית - הרשיתי לעצמי להשאיר אותו במקרר, ואז גם לשכוח אותו במקרר, אבל זה לא העניין.
רק דבר אחד זכה ממני ל"לא". או שזה היה כן שאפילו לא התכוונתי אליו ולא לקחתי בחשבון. לקראת סוף היום איתן קרא לי הצידה ושאל אותי במין חצי מבוכה אם בכוונה לבשתי את השמלה הזו היום. אני קצת התבלבלתי, לא הבנתי למה הוא מתכוון. ואז נפל לי האסימון. השמלה החדשה שלבשתי הייתה ירוקה. שזה צבע מאוד לא אופייני לי, אבל זה מה שהתחשק לי לקנות כמה ימים קודם לכן כשעשיתי סיבוב בקניון. אז אותה שמלה חדשה וירוקה הייתה בצבע של הלוגו של החברה. לא לגמרי, אבל כנראה מספיק קרוב בשביל לגרום לאיתן לחשוב שאולי כן. ישר התפדחתי, ועניתי לו שלא חשבתי על זה אפילו, אבל עכשיו אני חושבת שאולי זה היה משהו בתת המודע שלי שחשב על זה בלי שאני אשים לב אפילו.
אז זה היה לגמרי "כן" ברמת ה- I do!
