עבר כבר שבוע מאז שהמשימה הזו קרתה בפועל ורק עכשיו אני מצליחה לשבת לכתוב, כי לא הרבה זמן אחרי שחזרתי הביתה מהמדבר גיליתי שחליתי בקורונה. אבל זו לא הפואנטה של הפוסט הזה ולכן לא נרחיב עוד מעבר לכך. לא הפעם.
בכל מקרה... אז המחשבה המקורית הייתה לישון מתחת לכיפת השמיים, ואם כבר לישון מתחת לכיפת השמיים אז הכי שווה לעשות את זה באחד הלילות שבהם יש מטר מטאורים. זו לא הייתה הפעם הראשונה שאני נוסעת למדבר לצפות במטאורים. היי, זו אפילו לא הפעם הראשונה השנה שאני נוסעת למדבר לצפות במטאורים, אבל עדיין זה היה משהו שרציתי לעשות במסגרת אחת המשימות ולשבת ולכתוב על זה, כי כל פעם זו חוויה חד פעמית בעיני.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שממש ראיתי מטר מטאורים. זה היה בצבא, הייתי באמצע שמירה ונשכבתי על גג של נגמ"ש וראיתי אינספור כוכבים נופלים סביבי. וגם את הפעם השניה, השלישית והרביעית, את כולן אני זוכרת לפרטי פרטים. מבחינתי צריך לנצל כל הזדמנות לראות כוכבים נופלים ולנסוע למדבר, כי זה לא מראה שמתרגלים אליו, וכל כוכב שנופל ממלא לי את הלב ומרגש אותי מחדש.
אז נסענו למדבר, ואיכשהו בניגוד לזה שמצפים שכאילו במדבר כולם יהיו צ'יל וברוגע יצא לנו להיתקל במקבץ של אנשים פאסיב אגרסיב שקצת הרסו את הווייב, למרות שאף אחד לא יהרוס לנו את הווייב! זה בעיקר היה מצחיק ומוזר ולא הסתדר עם הרוח של הדברים. אולי מרקורי היה בנסיגה או משהו כחלק ממטר המטאורים.
הגענו באיחור קל ואחרי נזיפה קלה הישר לתוך הדרכה של אסטרולוג על הכוכבים והייתי מופתעת לגלות כמה בעצם אני לא יודעת, למרות שכבר עברתי הדרכות על כוכבים בחיי - המסקנה המתבקשת היא שכנראה לא הקשבתי לעומק בפעמים הקודמות, אבל גם יכול להיות שחלק מההדרכות הקודמות לא היו עמוקות מספיק. מעבר להרבה מיתולוגיה וסיפורים על קבוצות כוכבים, למדתי גם להבחין בין כוכב וכוכב לכת, זיהיתי את קבוצת הכוכבים של המזל שלי, ראיתי את שבתאי ואת צדק מבעד לטלסקופ שזה היה די מדהים ולא מהעולם הזה (תרתי משמע) וראיתי כוכב נופל אחד, אבל מרוב התרגשות וקריאות התפעלות שכחתי לבקש ממנו משאלה.
אחר כך הקמנו מדורה, וכשאני אומרת הקמנו זה אומר שאני ישבתי בצד והסתכלתי לעבר המאמצים של החברים שלי, וניסיתי להתרכז בשמיים לתפוס עוד כוכב נופל. אבל כבר לא ראיתי עוד אחד, לפחות לא כזה שהייתי יכולה להגיד בודאות שבאמת ראיתי ולא דמיינתי. במקום כוכבים נופלים נהנתי לחזות בזריחה של הירח שהיה רק חצי נוכח, בהק באור אדום ועלה למרכז השמיים רק בחצות הליל. זה היה מחזה מעלף בפני עצמו.
את המשך הערב העברנו מכורבלים לצד המדורה, כשכולם הבינו על בשרם למה התעקשתי שיביאו בגדים חמים באמצע אוגוסט, כי תמיד קר ויש רוחות של מדבר. צחקנו נורא, נהנו נורא, תהינו אם אנחנו עדים למספר פעילויות בלתי חוקיות שהתרחשו בסביבה ובאיזה שלב התחלנו להשתתק וביחד התכנסנו כל אחד בתוך עצמו, רק המחשבות והכוכבים והרחש של העצים המתפצפצים באש. התעפצתי קלות. הרגשתי את העיניים שנשמטות לי ואת הראש סוטה קצת לכיון אחר מהמקום שאליו הבטתי ברגע הקודם. אחרי לילה מתחת לכיפת השמיים, בארבע בבוקר פרשנו כולנו לישון, בבקתת בוץ ועץ, ומבחינתי זה עדיין היה לילה מושלם ובלתי נשכח.
