קצת מצחיק לכתוב על זה כאילו זו עוד משימה. זו לא. אבל זה קרה, חליתי בקורונה, המחלה הזו שאבה לי שבוע מהחיים, ולא איפשרה לי באמת לעשות משהו אחר מלבד לחלות בקורונה ולחוות את המחלה הזו במקסימום שלה, אז נאלץ להפוך את החולי לפוסט השבועי.
הכל התחיל לפני שבוע וחצי. קיבלתי סמס "מעדכנת בשביל שתדעו לשים לב, אובחנתי עם קורונה, סורי". ראיתי את ההודעה ונפנפתי אותה מהמוח שלי - כי כבר הייתי ליד אנשים שחלו בקורונה ולא נדבקתי, כי לא חשבתי שהייתי מספיק קרובה אל אותה אחת שחלתה, כי הקורונה כבר די חלפה. או לפחות זה מה שחשבתי.
אחרי קצת יותר מ-24 שעות אחר כך מצאתי את עצמי יושבת במזגן וחושבת לעצמי שקר לי קצת יותר מידי. ואז גם חשבתי שקצת מציק לי בגרון. מדדתי חום במין חצי זלזול ונדהמתי לראות 38.0 על הצג של המדחום. מדדתי שוב חום כי היה פער בין המספר שהופיע על הצג ובין איך שהרגשתי, וכשהמדחום צפצף בשנית מספר שניות מאוחר יותר הבנתי שיש מצב שאותה מחשבה שמיהרתי לנפנף מהראש ביום הקודם חזרה לנקום.
הוצאתי בדיקת אנטיגן. קוראת בקפידה את ההוראות כי כבר לא ממש זוכרת מה צריך לעשות. ממתינה רבע שעה ורואה פס עדין חלש שמרמז על תחילתה של מחלה.
כמה שעות מאוחר יותר, החום הלך והפך לדרמטי ובדיקה חוזרת שעשיתי רק בשביל להיות בטוחה עם עצמי גם הלכה והתחזקה וענתה בודאות - יש לי קורונה.
ועוד בדיקה ביום שאחרי, עם מד"א על הקו, שהתאימה את עצמה לחום הדרמטי והספיקה להפוך לחיובית עוד לפני שהנוזל סיים להתפשט בתוך החלונית של הבדיקה.
ןאז שלושה ימים של חום שמסרב לרדת, של כאבי ראש, של חוסר יכולת להחזיק את עצמי ערה, של ללבוש בגדים ארוכים בשיא הקיץ ועדיין להזדקק לשמיכה. שלושה ימים וחצי של קורונה. ואז רגיעה. לאט לאט המצב מתחיל להשתפר. הראש קצת פחות כואב. מצליחה להחזיק את עצמי ערה יותר משעתיים רצופות.
אבל עדיין עייפה, ועדיין נשירת שיער ומין תחושה מוזרה של מעופפות וחוסר יכולת להחזיק מחשבה רצופה. פוסט קורונה זה דבר אמיתי.
אבל לא הכל כזה נורא - ישנתי מלאאאאא, תפרתי כמה סדרות בנטפליקס, התפנקתי עם גלידה ששלחו מהעבודה ועם מרק ששלחה לי הילה. וגם עם קצת הקלה קטנה בלב, שסימנתי וי על המחלה הזו, שהיא הגיעה בתזמון יחסית סביר שלא הרס לי משמעותית שום תכנון, שזה לא הלך והחמיר יותר ממה שזה היה, ובעיקר שעכשיו זה כל זה מאחוריי.
