אף פעם לא היה לי טיול חברה. היו לי נסיעות עבודה, היו לי ערבי חברה ושעות שמחות וכל מיני צ'ופרים ופינוקים והטבות, אבל טיול חברה? זה אף פעם לא. או כמו שהסברתי השבוע לבוס שלי - הפעם היחידה שעליתי על אוטובוס מטעם העבודה הייתה כשנסענו ללוויה. אז כשגיליתי שיש טיול חברה, ועוד לחו"ל, נרשמה אצלי התרגשות גדולה ממש. והיה ברור לי שזה הולך להיות חלק מהבלוג, גם אם אני מאוד פאסיבית בעניין. ובאמת הייתי מאוד פאסיבית - חופשת בטן גב ביוון.
אבל כן היו לי כל מיני משימות מגירה (ואני אחשוף כאן חלק מהתכנונים למשימות מתוכננות) שחשבתי לעצמי שאני יכולה לנצל את ההזדמנות לבצע, אבל כל התכנונים שלי נכשלו משלל סיבות - להסתובב עם מצלמה אמיתית ולפתח את הפילם (לא קרה כי נסענו רק עם טרולי ולא רציתי להעמיס, וגם הבנתי מהלו"ז שלא יהיה לי הרבה מה לצלם), ספורט אתגרי כמו גלישה (לא קרה כי מזג האוויר לא איפשר - ביוון היה ממש קר), ועוד על מיני דברים שהיו לי במחשבות. אז כשהבנתי לבסוף ששום דבר לא באמת יצא לי לפועל, החלטתי לשחרר ופשוט ליהנות מהטיול. שיחררתי כל כך שלקח לי עוד ארבעה ימים להתאושש אחרי הטיול עד שמצאתי זמן לשבת ולכתוב.
אז קצת חוויות מהטיול, מהחברה, מיוון ובכלל - לא משנה לאן אני אטוס ולכמה זמן, תמיד יתנגן לי בראש "I'm leaving on a jet plane, don't know when I'll be back again" מהרגע שאני נוגעת במזוודה ומתחילה לארוז עד שהמטוס ממריא.
מרוב לחץ שאני לא אצליח לתפוס מונית ב-4 בלילה, לא הצלחתי להירדם לרגע. כמובן שתפסתי מונית ממש בקלות והקדמתי בחצי שעה להסעה. ולא, לא ישכנעו אותי שגם לשכב במיטה ולנוח זה טוב, הייתי עייפה ממש ונרדמתי יופי יופי בטיסה.
הגענו למלון כזה גדול ומפנק. אבל כמה גדול ככה הוא לא ידידותי. לקח לנו רבע שעה למצוא את החדר. אפילו העובדים של המלון לא היו סגורים על איפה הוא נמצא. מסתבר שמי שתכנן את המלון הזה חשב שזה יהיה מאוד הגיוני וסביר למקם את חדר 3107 בקומה מינוס 4 ולא לשים שילוט ושיהיה צריך לעבור דרך דלת שנראית לא קשורה למלון. רק ביום האחרון הצלחתי למצוא את החדר בלי ללכת לאיבוד בדרך.
היין היווני ממש לא מוצלח. לא כשהוא מגיע בבקבוק, ובעיקר לא כשהוא מגיע בקופסה. והוא מגיע לרוב בקופסה. וכשהוא אדום אז אין לו צבע של יין אדום והוא נראה יותר כמו מיץ אוכמניות. מיץ האוכמניות היווני, לעומת זאת, מגיע בצבע של קפה, וזה משחק מאוד מסוכן ומשעשע בארוחת הבוקר (מזל גדול שאני שותה את הקפה הקר שלי בלי חלב, כי אני לא רוצה לדמיין איך הייתי מגיבה לשלוק של מיץ אוכמניות על חלב). והקפה היווני? גם הוא לא ואו. הכי מוצלח שלהם זה הפרפה וגם הוא קצת עבודה בעיניים. מדובר בקפה קר ואז חצי כוס של מין קצף קפה שאי אפשר לשתות. ממליצה להתמקד במים (המותג האהוב עלי - זאגורי) ובאוזו, בזה הם מבינים.
פגשתי את המנכ"ל האמריקאי של החברה והמשפט הראשון שהוא אמר לי אחרי שהציגו לו אותי היה "Oh! so your life sucks" ושניה אחרי שההלם עבר והעלבון חלף, הרגשתי שאף פעם לא קלטו אותי כל כך טוב כל כך מהר. סתם, אני עדיין בשלב ההלם.
