כולנו גדלנו על העתידות של בזוקה והמשפט שניפץ חלומות של דור שלם "עד גיל 21 תגיע לירח". מאז למדתי לא להאמין למי שמתיימר לגלות את העתיד שלי. לא עזרה לזה הפותחת בקלפים מהטיילת באילת שחזתה כבר לפני כמעט 20 שנה שאני אכיר את בעלי תוך 8 חודשים. מאז התרחקתי מכל סוג של אותו "ממבו ג'מבו" ושרלטנים שמוכרים לאנשים אשליות, אבל הרגיש לי שדווקא עכשיו, כשאני כבר קצת יותר בוגרת ומבינה שאף אחד לא באמת יכול לחזות את העתיד שלי באמת, ולכבוד השנה החדשה, אולי יכול להיות קצת נחמד ללכת ולבדוק אם החיים שלי אולי בכל זאת איכשהו בכיון הנכון.
נכנסתי אל החנות של הפותחת בקלפים שמסתבר שיש לי ממש לא רחוק מהבית, היא ביקשה שאגיש לה את היד ומיד שאלה אותי אם אני עצמאית. כשעניתי לה שלא ולא היה לי הסבר מוצלח יותר מעבר לזה שאני פשוט לא הטיפוס, היא השיבה בפרצוף מלא חוסר שביעות רצון.
מיד לרחק מכן היא המשיכה להפגין את חוסר שביעות רצונה מכך שאני לבושה בשחורים, כי אליה לא באים בבגדים שחורים ואני צריכה להתחיל להתלבש בצבעים - פה הבנתי שאנחנו בבעיה, כי מילא חוסר שביעות רצון מהבחירות התעסוקתיות שלי, אבל עד החולצה היפה שלי.
אחר כך היא שאלה אותי אם יש לי מישהו בחיים שלי שהשם שלו מתחיל באות מסוימת שהיא אמרה. חשבתי לרגע ועניתי שלא. ואז היא אמרה עוד שתי אותיות. המשכתי להגיד שלא. וחשבתי לעצמי שהיא יכולה לעבור ככה על כל האלף-בית. רק כמה שעות אחר כך נפל לי האסימון שאלו האותיות הראשונות של שלושה אנשים שהיו הכי קרובים לליבי וכבר אינם. יכול להיות שזה עדיין צירוף מקרים, אבל גם סקפטית שכמותי עשויה לחשוב שפגיעה של 3 מתוך 3 היא לא בהכרח סתם פוקס.
עברנו לקלפים. חוסר שביעות הרצון שלה ממני המשיך כי לא הייתה לי שאלה ספציפית לשאול (סליחה באמת שלא באתי מוכנה) ואז הלך והתגבר כשהיא פתחה לי עוד ועוד קלפים. מסתבר שהייתה לי פתיחה ממש גרועה. אחת הגרועות שהיו לה מזה הרבה זמן, כך לדבריה. ואני לא כל כך מבינה למה היא כל כך לא מרוצה - זו אולי פתיחה גרועה בשבילה, אבל אלו החיים שלי שנפתחים לה ככה גרוע... אז מה אני אגיד?
המשכנו עם פתיחה נוספת. ושוב היא לא מרוצה. היא שואלת שאלות מכוונות שיעזרו לה להבין מה היא רואה, והתשובות שלי ממשיכות שלא למצוא חן בעיניה. כבר התחלתי להתעצבן ולאבד סבלנות. אם נכנסתי אליה במחשבה של "לא יועיל, לא יזיק", התחלתי לחשוב שזה אולי קצת מזיק, לבריאות הנפשית שלי.
היא המשיכה לשאול שאלות ואני התחלתי להשיב תשובות קצרות וחסרות סבלנות. שוקלת אם לתת לה להמשיך או שאולי עדיף שנעצור כאן. עד שהיא אמרה לי משפט נטול קונטקסט, על בנאדם ספציפי שנמצא בחיים שלי ואני צריכה להיזהר ממנו. לשמור על עצמי מפניו. זה תפס אותי לא מוכנה ועם זאת היה מדויק להפליא - זה מישהו שלא עלה עד אותו הרגע בשיחה, לא עבר לי במחשבות עד שהיא לא התייחסה אליו, ועם זאת היה לי סימן שאלה בראש לגביו כבר תקופה. בניגוד לדברים אחרים שנאמרו שהיו יכולים להיות צירוף מקרים, האופן שבו היא התייחסה לאותו בנאדם היה כל כך מדויק, ולא הייתה שום דרך לדעת על הסימן שאלה שהיה לי בראש לגביו. באותו הרגע החלטתי שאני מפנה את הספקות מהראש ומתחילה להקשיב.
המשכנו בפתיחה ואז עוד אחת. הבנתי שיש כמה דברים לתקן, לשפר ולנקות בחיים שלי, אבל עוד הרבה יותר דברים שאפשר לצפות ולחכות להם.
אני לא יודעת להגיד מה מתוך כל זה יקרה או לא יקרה בסוף, או מתי. וזה בסדר מבחינתי לא לדעת מה יהיה בסוף הדרך, ככה אפשר יהיה ליהנות מהמסע.
